בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשמים, מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
להלן נימוקיי:
1. הנאשמים בעל ואישה (להלן:"הנאשם" ו-"הנאשמת", בהתאמה) והמתלוננים, יהונתן טמיר ויניצקי (להלן:"המתלונן") ואימו נ.ט (להלן:"המתלוננת"), מתגוררים בבתים פרטיים, סמוכים זל"ז, שגדר מפרידה ביניהם, ברחוב יבנה 20 בהרצלייה.
בין הנאשמים למתלוננים קיים סכסוך ארוך שנים שמקורו, על פי חלק מהגרסאות, בניית גדר מפרידה בין שני הבתים.
2. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.07.09 סמוך לשעה 15:00, הבחין המתלונן בנאשם מציץ לחצר ביתה של המתלוננת והעיר לו על כך. הנאשם הגיב בקללות והמתלונן התווכח עימו, תוך שהוא נשען על שער חצרו של הנאשם. בנסיבות המתוארות תקף הנאשם את המתלונן בכך שתפס חוט ברזל והצליף בו במתלונן וכן לקח מוט ברזל והכה באמצעותו בראשו של המתלונן.
בהמשך, על פי הנטען, תפס המתלונן את המוט, על מנת למנוע מהנאשם להמשיך להכותו, או אז הצטרפה הנאשמת אל בעלה - הנאשם - והכתה במתלונן באמצעות קרש עץ, אותו החזיקה.
במהלך ביצוע פעולות ההתגוננות תפס המתלונן את המוט, ניסה להדוף את הנאשם, תוך הנחת ידיו לצווארו, וכניסה לחצרו.
משהבחינה המתלוננת בנעשה, ניסתה להתערב ע"י הסטת הקרש מבנה, מבלי שנכנסה לחצר הבית, והנאשמת חבטה בה באמצעות הקרש.
המתלוננת אף ניסתה להרחיק את הנאשם מבנה, תוך שתפסה בשערות ראשו. במהלך האירוע תפסה הנאשמת את משקפיה של המתלוננת, השליכה אותם ובכך גרמה בזדון לשבירתם.
כתוצאה מהתקיפה המתוארת לעיל, נפצע המתלונן - נגרם לו חתך זב דם במצחו, שהצריך הדבקה, חבלה בקרסול, הקאות והוא נזקק לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ולקבלת טיפול בתופעות פוסט טראומטיות - ולמתלוננת נגרמה חבלה של ממש בידה השמאלית.
על כל אלה ייחסה המאשימה לנאשם, בפרק הוראות החיקוק שבכתב האישום, עבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, על פי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"
חוק העונשין").
לנאשמת יוחסו העבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 382 (א) לחוק העונשין ושל היזק בזדון על פי סעיף 452 לחוק העונשין.
3. בתשובתם לאישום לא חלקו הנאשמים על קיומו של סכסוך בינם לבין שכניהם, המתלוננת ובני ביתה, וכי במועד ובמקום הנטען, ארע אירוע אלימות, בו היו שותפים המתלונן והמתלוננת מצד אחד והם מהצד השני.
אין גם מחלוקת כי האירוע החל בחילופי דברים וויכוח שניטש בין המתלונן, צעיר, שהיה ביום האירוע כבן 36, לנאשם, מבוגר, שהיה ביום האירוע כבן 66, כשהנאשם נמצא בחצר ביתו והמתלונן עומד מאחורי שער חצרו של הנאשם, כי במהלכו עבר המתלונן מעל השער ונכנס לחצר ביתם של הנאשמים, ועד לסיום האירוע נקט כל אחד מהצדדים הניצים - המתלונן והמתלוננת מצד אחד והנאשמים, מצד שני - במעשה אלימות כנגד הצד השני.
המחלוקת סבה סביב נסיבות האירוע ומהלכו ובעיקר האם, כטענת הנאשמים, פעלו כפי שפעלו מתוך הגנה עצמית, או שמא דווקא המתלוננים הם אלה שנאלצו להגן על עצמם מפני הנאשמים, כטענתם.
4. על פי טענת המתלוננים, בקצירת האומר, האירוע כלל מספר שלבים, כמפורט להלן:
א. ראשיתו, בהתנצחות מילולית בין המתלונן לנאשם, כשהנאשם עומד בתוך חצר ביתו והמתלונן ליד השער מחוץ לחצר, כשלפתע החל הנאשם להצליף בו עם חוט ברזל.
ב. בתגובה, קפץ המתלונן מעל לשער חצר ביתם של הנאשמים והוכה בראשו ע"י הנאשם, באמצעות מוט ברזל. כתוצאה מכך נגרם לו פצע מדמם, באורך של כ-7 ס"מ, אשר הצריך טיפול והדבקה.
ג. הנאשם המשיך להכות את המתלונן, באמצעות מוט הברזל, והאחרון, בניסיון לחלץ עצמו מידיו ולהרחיקו מפניו, תפס בגרונו של הנאשם בידו האחת ובידו השנייה הגן על פניו.